20 שנה גיליתי להיטים ואמנים. היום אני מביים סיפורים.

יצירתיות באה לפני טכנולוגיה

לפני שהתחלתי לביים, ביליתי עשרים שנה בלימוד דבר אחד: מה גורם לקהל להתחבר. תקליטים, חזרות, אמנים שהפכו להיטים — ואמנים שלא.

במשך יותר משני עשורים אני חי את עולם המוזיקה והתקשורת. כעיתונאי, מבקר ועורך מוזיקה למדתי להקשיב לפני שאני שופט. לחפש את הרגע האמיתי שמתחת להפקה, לזהות את הסיפור שמסתתר בין השורות – ולהבין מה באמת נשאר עם הקהל אחרי שהצליל האחרון נגמר.

ההרגל הזה לא עזב אותי כשעברתי לעולם הווידאו. להפך. כשאני ניגש לביים קליפ, סרט תדמית או פרסומת, אני מתחיל בדיוק באותו מקום: בהקשבה. להבין את האדם שמולי, את המסר שהוא רוצה להעביר ואת הסיפור שראוי לספר.

היום אני יוצר ומביים סרטים וקליפים ומשלב בתהליך גם כלים חדשים כמו בינה מלאכותית. מבחינתי, היא אינה קסם ואינה המטרה – היא פשוט עוד כלי בארגז הכלים, בדיוק כמו מצלמה, עדשה או תוכנת עריכה. מה שבאמת קובע את התוצאה הוא הסיפור, הרגש והאמת שמאחוריהם.

בסופו של דבר, אנשים לא זוכרים את הטכנולוגיה שבה השתמשת. הם זוכרים איך גרמת להם להרגיש. לכן, כל פרויקט שאני יוצר מתחיל באותה נקודה שבה התחיל גם המסע שלי – בהקשבה. כי סרט טוב לא מתחיל בלחיצה על כפתור. הוא מתחיל בסיפור ששווה לספר.